לא. אני מתארת לעצמי שעם פחות ביקורת, אמונות מגבילות ושיפוטיות עצמית היה לי הרבה יותר טוב. אני לא מקבלת את עצמי, לא מקבלת את השינויים. זה קצת מוזר המשקל העצום הזה שאני שמה על המראה החיצוני שלי, אבל מרגע שאני לא יפה דיה, אני סובלת מאוד ובה בעת יודעת שזה הכי מטופש בעולם
כי כאילו, גם אף פעם לא לקחו אותי לקמפיין של קלווין קליין וגם תמיד האופי שלי היה כרטיס הביקור שלי בעולם. תמיד. מה קשור עכשיו להתבאס על הקמטים. אבל יש מחיר חברתי לחטא הזה להזדקן. בעיקר כשאת אישה. למשל בפוד של יוסי מרשק כתבו לדנה מודן "מה קרה לך?!" כי היא הזדקנה, הלבינה ושמנה, אבל ליאור אשכנזי
שנראה זקן ושמן באותה מידה בדיוק, נחשב נחשק. ברור לי שזאת הבנייה חברתית אבל אני יודעת שאני לא יפה ומקסימה (ואף פעם לא הייתי מאוד, כאמור) וזה מצליח להוריד אותי למטה
מצד אחד מבינה אותך , מצד שני יש הקלה אמיתית בלהיות בלתי נראית. המדריך באימון באמת רק מסתכל על איך אני מרימה את המשקולות ולא על התחת שלי. כמו כן חייבת להגיד שאת נראית פצצה, ממש. כוסית על. הלוואי עליי.
אני מזדהה עד אינקץ כי גם אצלי כרטיס הביקור לעולם אף פעם לא היה היופי שאין לי (אצלי זה תמיד היה השכל, לא האופי) ועדיין השינויים מבאסים אותי ממש. במיוחד השיער שהאפיר כולו ואני מסרבת לקבל את זה וגם כועסת על עצמי כי זה טיפשי ופטריארכלי וכל הג'אז הזה
Comments