רואה את זה המון. בול אותו שיח שיש בקבוצות של הורים לילדים אוטיסטים יש בקבוצות של הורים לילדים עם הפרעת קשב. אותה טרמינולוגיה, הכל כמעט.
ההבדל בעיקרי הוא ביחס לביטוח לביטוח לאומי, שכל ההורים לילדים אוטיסטים עושים זאת אז זה פחות אישיו, ואצל הורים לילדים עם הפרעת קשב מי שעושה זאת מתחיל עם ייסורי הנפש
אני לא יודעת, פה זה הרבה פחות מובהק כל העניין של ׳הילד שלי נכה׳. זה משהו שכתוב בתיק הרפואי ואין לאף אחד זכות לחלוק את זה עם גן/בית ספר בלי אישור של ההורים. אפשר ממש ממש פשוט לתת לזה לשבת שם מבלי לעשות עם זה כלום, עד שצריך.
זה אבסורד שזה מגיע מבנאדם שסביר מאוד להניח סובל בעצמו מהפרעות קשב וריכוז. והוא גם היה מופרע בתור ילד ויכול מאוד להיות ששם הבעיה.
אח שלו אוטיסט, סביר להניח שאבא שלו גם.
ועם כל זה הייתי מצפה שיהיה לו קצת יותר ידע וקומון סנס. מאכזב ממש.
זה כמעט תמיד ככה כי לאוטיזם יש מרכיב גנטי, זה הרבה פעמים מפריע בתהליך האבחוני כי ההורה אומר ״הילד לא יכול להיות אוטיסט/הפרעות קשב/אחר כי הוא כמוני ואני לא כזה״
רואים את הרבה עם איבחון, עם חיסונים, עם התאמה מגדרית, שחושבים שלא לעשות משהו זה לא פעולה, ולעשות משהו זה כבר החלטה שצריך לעשות. יש נטייה קוגניטיבית שמונעת מאיתנו להבין שגם לא לעשות משהו זו בחירה בלתי הפיכה.
Comments
ההבדל בעיקרי הוא ביחס לביטוח לביטוח לאומי, שכל ההורים לילדים אוטיסטים עושים זאת אז זה פחות אישיו, ואצל הורים לילדים עם הפרעת קשב מי שעושה זאת מתחיל עם ייסורי הנפש
במובן מסויים הורים לילדים עם הפרעת קשב דרמטיים יותר בקטע הזה.
אבל ההורה יודע מזה, וזה דורש ממנו להתקדם מעבר למה שהוא חושב על המילה "נכה" והרבה מתקשים.
אח שלו אוטיסט, סביר להניח שאבא שלו גם.
ועם כל זה הייתי מצפה שיהיה לו קצת יותר ידע וקומון סנס. מאכזב ממש.