אז ככה: כנראה הבעיה היא לא בספר, אלא בי, כי אני לא אוהבת ספרי דרמה והספר הזה מוכיח בדיוק למה. כל הספר סובב סביב דמויות שדופקות את עצמן ואז מתבכיינות על זה. הגיבורים הראשיים אמורים להיות חברים הכי טובים, אבל בפועל בקושי חברים לאורך רוב הספר וכל הזמן רבים על שטויות ואני לא מבינה למה אמור להיות לי אכפת
Comments
מילולית לא הייתי רוצה להיות חברה של אף אחד מהם במציאות, ובאותה המידה לא היה בא לי לבלות איתם את שעות קריאת הספר.
אני הרגשתי ממש אמפתיה לשניהם. ממש הכרתי את התחושה שיש עלבונות שאנחנו מסוגלים לראות את הצד השני ולמחול רק כשאנחנו מתבגרים