Profile avatar
actiman.bsky.social
אוהב מילים, שירים, מוסיקה. לפעמים גם א.נשים. לא בוחל באמצעים I love words, poetry, and music. Sometimes even people. Not too picky about how I get there.
1,145 posts 164 followers 450 following
Regular Contributor
Active Commenter

וכל כך קל לברוח. לדבר על.... על פוליטיקה. על נופים. על עבודה. על ילדים. על אהבה. על המכאוב. על הקשיים. אבל איפה לעזאזל נשאר משהו לעצמך? שקט. עכשיו גוללים

יש התכתבות כזאת של השפה, עם מושגי הלמטה מצד אחד והבפנוכו מצד שני. כלומר, מושגים כמו שפל המדרגה ומן העבר התנכי ממעמקים קראתיך. החיפוש אחרי תשובות הוא בעצם ההבנה שישנם רק סימני שאלה. להיות טעון, תחושת דריכות ושקט. הס. עוד רגע. עוד רגע. כן אה? עלק.

Who am I? Do I know? Do you? Do I? המילה האחרונה לא נאמרה. עדיין.

לעיתים זולגות היו המילים, נושרות כמו עלים בשלכת, חורצות סדקים באדמת הנשמה המיובשת. כפגעי הטבע, באות מהאין, לך תזכור את השקט שלפני הסערה.

לאה ידעה כשפתחה את השיר במילת שאלה. האמנם. תקווה היא מושג חמקמק, מטעה. הקסם בחלום הוא היותו בלתי מושג. ואנחנו שהיינו יכולים להיות כל כך יפים ושבירים נתנו לאלימות לנצח. חבל

יש קסם אמיתי בידיעה ששנייה אחרי, או כמה שניות, או כמה שנים או מה זה משנה, כמה ממשהו, מי יזכור בכלל. פוף..

כל כך הרבה רעש ובתוכו דממה כל כך רעה. לעיתים נדמה כי בתוך כל הסחות הדעת נותר כל כך מעט לחיות את הרגע שבאמת שייך לי. מצד שני, האפלה.

היא נותרה לבהות, הוא השתכר ובכה לתוך הלילה. וסדום עלתה בלהבות, על גדת ים המוות השקט.

רצף השירים שמתנגן בכריזת רחובות בית שמש, מתכתב יופי עם המואזינים אצל בני דודינו השכנים

הפגישה הסתיימה, ושצף מפל דמעותיי, הזמן, הזמן.

Drifted away on the stream Of my life, Grasping a sanity log, For a precious moment, My eyes witnessed A piece of Heaven.

Oh mighty rocks, I sense your moan

את חותם הפסיעות הכבדות, על מרבד העלים החומים, סילקה הרוח חרישית. #הייקו

נראה שאם היה בלוסקאיי לפני מלע 2, זה היה פחות או יותר הסגנון של מה שהיה מופיע בו. היידה דקדנס!!

עם כל הכבוד לקורט קוביין ואליוט סמית' ואיימי ויינהאוס וג'ים מוריסון, להחזיק מעמד עד גיל 59 הרבה יותר קשוח בעיניי. אני אישית בטים אלתרמן. כוכבית הוא לא התאבד שתי כוכביות עדיין הוא מת צעיר מדי

אז במה הוא עובד? אהה, במפעל לייצור עוגנים. עוגנים? כאלה של פעם, מברזל? לאוניות? בול. אבל גם לאנשים. וזה עובד? אתה מבין, זה מחזיק אותם במקום. חזק. רק שלפעמים הם מתהפכים. אבל נשארים במקום. העוגנים ממש עושים עבודה טובה. והוא? איך הוא? 'תה יודע. הוא מצליח לכתוב קצת לפעמים.

אבא שולח תמונות של שקיעה, בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית. כמה סמלי.

בוא לקצה, מתוקי. בוא. נחמד שם, בקצה. בחיי, תאמין לי, בוא. בקצה יש דברים. בקצה מגשימים חלומות. כלומר כמעט. בקצה חיים. כל הזמן. ממש על. ממש אבל. ממש. בקצה יש, איך להסביר לך? בקצה צריך להיזהר כי אפשר, אם לא שמים לב, לרגע

מתגמד במכרות מילותיי, מסתתר, מתעטף, מתנבא אל מול ירח מחסיר, ואף פעם לא, לא באמת, יודע.

ולמה לעזאזל אף אחד לא מרים כאן מיזם של סמולנים שייקרא "יורדים בכבוד", חבילת סיוע לכל מי שמעוניינ.ת להמלט מכאן? מה הפלא שמתו כל כך הרבה בשואה, הם רצו ללכת, לא עזרו להם!!

וזוהי רק ההתחלה בגירסת המטאל / טראש מטאל / דת' מטאל מוכן לעדכן את הטקסט של הבתים אם מישהו מחבר אותי ללהקה שתבצע.

הפוגה זמנית יכולה להימשך לנצח, בעיקר כי הזמן מתעתע ויכול להפתיע. תפנית חדה בעלילה? לא בהכרח. מדובר בסופו של דבר בתבניות.

תכונה מקורית היא היכולת לבחור לעצמך את העונש. חבל שזה קורה רק בתת מודע, וללא האפשרות המתבקשת להבין שמדובר בעונש ולא באירוע אקראי שנופל עליך סתם מהשמיים. כמה כמה במשחק? שוב תיקו? זה הזמן להתכרבל, לאכול מרק ולהתרפק על מחשבות לגבי השנץ של מחר.

אליפות העולם בתירוצים גרועים, שלב הבתים

התקופה שבה "ככה" הפכה למילת קישור מקובלת בלי קשר למה שנאמר.

ניסית לברוח,מה?! קשרו אותו טוב. נחזור אליו בבוקר, הוא עוד יזמר אצלנו. ספסל עלק

נפצח את הבוקר בטיפול שורש. המתקן הפחות נחמד בלונה פארק. יהיה זמן איכות לצלול למחשבות רכות מלוות בצלילי קידוח ושיופים. ובכל זאת לזכור שהזמן נזיל

מוצא את עצמי מקנא באנשים שכתבו את המילים. היום, למשל, זה מאיר אריאל והחלק הבלתי נשכח בנשל הנחש. אז במכונית שכורה, הרסתי לה את הצורה, ועכשיו אני מתגעגע. ככה צורבים, רק במצבים בלתי הפיכים ומילים שמנציחות רגשות.