Profile avatar
galitis.bsky.social
466 posts 50 followers 29 following
Regular Contributor
Active Commenter

מה אתם יודעים, דברים שצפיתי שיקרו עם חמותי עוד מהרגע הראשון כשגיליתי שאני בהריון אכן קורים

אז גיליתי שאחת התאומות אוהבת במיוחד רעש לבן מאסיבי כזה כמו של מייבש/שואב אבק, זה גורם לה להירדם ממש טוב. מה אומרים? עד כמה להשתמש בזה?

אני לא בטוחה שמידת העזרה שקיבלתי היום מתעלה על החסרונות שהיו

מה עושים עם סבתא שמתעקשת לתת את אותו היחס שתמיד נתנה לנכדים הגדולים יותר למרות שיש עכשיו שתי תינוקות שצריכות מענה אקוטי ולא למשל פאקינג לקלף להם פומלה כאן ועכשיו??

עוד יום בטירונות תאומות נגמר לו, הולכת לישון שוב מתוסכלת מאיך שהערב התגלגל שלא הייתה לנו מנוחה כמו שצריך וחיכיתי פאקינג שעתיים שיהיה מים למקלחת. שחוקה מכל היום הזה והדבר האחרון כרגע שבא לי לישון כי לא פרקתי את האיכסה של הערב הזה ממני אבל חייבת כי המשמרת לילה שלי עוד 4 וחצי שעות מתחילה

עוד יום בטירונות פעוטות הגיע לקיצו

זה מטורף כמה שגרת החיים שלנו השתנתה בבת אחת, כמעט ואין זכר ליום יום שהיה לנו לפני שהן נולדו. אני יודעת שעם הזמן נצליח יותר להכניס אותן לחיים שלנו ולא שזה ירגיש ההפך כמו עכשיו, אבל זה כרגע המצב, הבלחות של האישיות והרצונות שלנו

קשוח לי כל כך אלוהים, כל יום זה כמו חודש ואין התחלה או סוף

ממש קשוח לי עם הלופים האלו של ה-3 שעות האכלה-הרדמה-בכי, לפעמים זה עובר סבבה ויש לנו פנאי רגע לנשום ואני אומרת לעצמי אה זה לא כזה נורא יהיה בסדר, ולפעמים זה סיוט של בכי שלא נרגע ואני מתמלאת בבעתה איך אני אעמוד בזה וכשמגיע הלילה אני בכלל בחרדה מה הולך להיות לי ואיך זה יעבור

יש הרבה דברים מורכבים בכל חוויות המשכב לידה/ניו בורן הזאת, אבל אחד המשמעותיים שבהם זה העניין שבתוך כל זה אני גם צריכה מנטאלית ורגשית להיפרד מהגרסא ההריונית שלי ולהגיד שלום לתקופה הזאת, וזה קשוח מאוד כי אהבתי כל כך להיות בהריון הזה שהביא לנו המון נחת למרות הקושי הפיזי, וכרגע אין בי ממש נחת

התחלתי לעקוב אחרי איזה יועצת שינה באינסטגרם אבל אז ראיתי שהיא מסוג שמים שידת נעליים מחוץ לדלת של הבית באזור המשותף בקומה, אז כמובן שאינפלתי

ילדתי שתי תינוקות מתוקות כל כך, הן באמת התגשמות החלומות שלנו ותוצאה של דרך ארוכה שעברנו כדי להביא אותן, אבל ללדת שתיים ולטפל בשני ניו בורן בבת אחת זה כל כך קשוח שאני מרגישה שאני לא מצליחה להגיע לרגעי הנחת ולהתמלא בשמחה ואושר. זה לא שיש רגש שלילי במקום הזה אלא פשוט אין ממש פנאי מנטאלי כדי להגיע לשם

ההריון הזה כולל החלק האחרון שלו מלמדים אותי בנתיים כמה שאני צריכה לזנוח את מה שהיה לי בראש ולאמץ את הקיים, וזה לא שהקיים רע או משהו, אלא פשוט לא יושב בתבניות ואני אדם מאוד תבניתי כולל תבניות של אי ודאות ואי החלטה כי זאת גם תבנית

האם להתיידד עם השותפה שלי לחדר שמעבר לוילון? או להמשיך במשחק ההתעלמות?

אני ממש ממש משתדלת לכבד רופאים מאוד מבוגרים ולהיות סבלנית לאיטיות שלהם ומבינה שזה מגיע עם המון נסיון וידע, אבל גם ממש אין לי סבלנות כשהם אומרים דברים לא ברורים ולא מסבירים את המשמעויות עד הסוף ואז אני נשמעת לחוצה ועצבנית כי, ובכן, אני רוצה תשובות ברורות, ואז הם מסגבירים לי לא להיות לחוצה 🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️🤯🤯

פינקתי את עצמי במשלוח מהדליקטסן, כי אם החמודות האלו לא יוצאות לפחות שיהיה לי טעים בנתיים