Profile avatar
my-wife-with.bsky.social
חיים לצד אישה המתמודדת עם בריאות הנפש - מסע של אהבה, אתגרים והתמודדות.
108 posts 29 followers 91 following
Regular Contributor
Active Commenter

אני כאילו מרגיש כל כך בודד וחסר שיח רגשי שאני מתחיל לחשוב על הפסיכולוגית שלי? אני לא אוהב את זה

מניחה את הטלפון על השולחן אני מנסח בראש שאלה לפתיחת שיחה לוקחת את הטלפון חוזרת למצב סטטי שיכול להימשך שעות משתנה רק בתלות של אחוז הסוללה לא פותח איתה בשיחה כמובן שרגשות האשמה עלי שלא ניסיתי כי איך אפשר להסביר מצב כזה

קמה ב12 בצהריים. בקושי עושה משהו. לא יוצאת מהבית. מחכים לה לקידוש. היא "תכף" באה. מנסה לפתור בעיה. ביקשנו שתגיע. בלילה הופכת את כל החדר. מנסה להציע עזרה ומקבל כעס בתגובה. הולך לישון על השטיח. למה זה מגיע לי?

יש אחד שלא מעלה על דעתו גירושים, ולכן הוא לנצח יהיה בסטטוס של עובדים על זה, ואולי ננסה ככה או אחרת. ויש אחד שלא מעלה על דעתו להיות לנצח בסטטוס קבוע של עובדים על זה, אז אין לו ברירה אלא להעלות על דעתו גירושים.

אני מבין יותר את המשפט של ההוא "גירושין זאת לא בעיה, זה פתרון" אני לא חושב שהוא הרחיב, אבל המשפט הזה אומר שאולי לא רצינו להגיע לשם, אבל במצב של גירושין, לפעמים הבעיה כבר קיימת ומאוחר מידי לפתור אותה על ידי הישארות בזוגיות.

מישהו שיסביר לי מה אני מרגיש כשקובעים לצאת בשעה מסוימת על פי תוכנית מסוימת, ואני לא יכול לברר כל חצי שעה מה הסטטוס אז ברגע היציאה אני צריך ללכת לבדוק ולגלות שעדיין בפיג'מה ועכשיו התוכנית היא אחרת מתברר כי אני לא יודע מה אני מרגיש ואף אחד אחר לא מבין מה אני מרגיש

נאחז בכל שבריר תקווה כדי לא לקבל את ההחלטה הכואבת בעוד חודשיים אני אחליט שזהו ואז שבריר תקווה יגרום לי להחליט שמנסים עוד קצת ניפגש בגיל 60

מה אתם אומרים על התיאוריה שלי, שיש שלב שבו נמאס מבנאדם ואז מתחילים להתעצבן מהקולות שהוא עושה כשהוא אוכל וכשהוא נושם באופן כללי?

לא רציתי בכלל להכניס את המילה גזלייטינג ללקסיקון. אני מבין לאחרונה שהגזלייטינג הוא לא ספציפי מה היה ומי אמר מה, אלא עצם העובדה שאני חווה דברים לא נורמליים, אבל אף אחד לא מאמין ותמיד יש להם הסבר או תירוץ או שמתעלמים מהם.

יש לי חבר שאני רואה איך הוא ואשתו והילדים עסוקים בלהמציא את עצמם, לנסות דברים חדשים ולהתפתח, בזמן שאני גם בשגרה שהייתה פעם הייתי עסוק רק בהתמודדות. בזמן הפנוי ניסיתי להרגיש קצת רלוונטי לעולם ולעצמי, אבל לא פרחנו ביחד כמשפחה.

סתם, חושב על הציפורניים הארוכות שלה ומרגיש דחייה. נזכר איך זה היה עוד משהו להתגבר עליו ברגעים האינטימיים, להרגיש איזה דקירה או משהו לא נעים, משהו מפריד, ולהוסיף עוד משיכה (*איכס משיכה. רק אהבה) כדי להתגבר על זה. הציפורניים היו עוד משהו קטן שמזכיר את עובדת ההזנחה.

האם היא תקום כדי לשמור על הילדה ולתת לי לעבוד? ואיזה ערך יהיה בזה אם היא לא אכלה כל היום? מה שבטוח זה שהיא לא תבקש ממני. לעולם. למה אני לא שואל אותה? א. לא יודע כבר. ב. כמובן, אם רק הייתי שואל, אם רק הייתי עושה עוד משהו אחד קטן, אני, הכל היה מסתדר. אני.

לא יודע עד כמה לפתוח פה את העניין המיני, אם בכלל אני בטוח לא מעוניין להיות צייצן מין

הייתם כל כך טובים אז שאלה נוספת. למה אני מרגיש שחשוב לי שאני אוכל פשוט לדבר על המצב של אשתי, או אפילו שהיא פשוט תוכל לדבר על זה עם חברות וזה לא יהיה סוד? ולמה נאמר לי "מה זה קשור? זה שלה. אתה לא יכול לרצות את זה"?

זה רק אני שכשאני משתף שקשה לי ואומרים לי ״הכל עובר חביבי״ ו״מנפילות קמים חזקים יותר״ אני מרגיש שלא מבינים את המקום שלי בכלל ורק מנסים להמשיך הלאה?

אפילו כשאני מגיע למצב שהכל אבוד ואני לא מסוגל יותר, זה בעצם עדיין נמדד לפי התפקוד שלה הנה אני מתאמצת להשתנות למה אתה לא רואה שאני משתנה למה לא החמאת על השינוי למה כשאני משתנה זאת התגובה שלך כשאת כל כך עמוק בהערכה העצמית הנמוכה, זה מה שאת מנסה לתקן, ולא את הזוגיות.

פעם הייתי אומר לעצמי שים לב, לקום מהמיטה בשעה כזאת זה לא נורמלי. אבל עכשיו זאת פשוט עוד עובדה. משהו שאני צריך להסתבך במחשבות בגללו. אני תמיד אומר שהשגרה מנצחת הכל. מה שאתמול היה חריג והציב בפנינו אתגר, היום הוא כבר נורמלי. נעשה לו כהיתר.

אני מרגיש בודד, החיים לא טובים אז אני נמרח עד שעה מאוחרת לחפש יחס וכיף ואז בבוקר אין לי כוח לעשות כלום אז אני לא מספיק כלום והחיים הופכים להיות עוד יותר לא מספקים

רגע רגע היא לא קמה מהמיטה עד אחרי הצהריים? אני צריך לזכור שזאת הדרך שלה להראות כמה שהיא בעצם פתוחה כלפי ומרגישה בנוח לא לתפקד (כמובן שהיא לא דיברה איתי)

עוד ערב הלך לפח