yaaracs.bsky.social
A tired fangirl.
133 posts
28 followers
26 following
Regular Contributor
Active Commenter
comment in response to
post
הכוונה היא בתיאורי סקס, שאחרי 3 משפטים צריך דיאגרמה כדי להבין מי עושה מה למי באיזה תנוחה.
comment in response to
post
אני רק כותבת עבודות / מבחנים במדעי הרוח ולא בודקת, אז אני לא יכולה להעיד אישית, אבל כן המרצה שלי בפילוסופיה סיפר שלפני שנה וחצי ג'יפיטי קיבל בממוצע 55 במבחן בפילוסופיה, והיום הוא מקבל 90. יש לציין שמדובר במבחן בקורס בסיס בתואר ראשון, יכול להיות שג'יפיטי מתמודד פחות טוב עם עבודות מתקדמות במדעי הרוח.
comment in response to
post
איך אפשר להתמודד עם עבודות מג'ונרטות? אני לומדת עכשיו פילוסופיה באוניברסיטה הפתוחה, והמרצים אמרו שהם לא מסוגלים להתמודד עם AI ובגלל זה אין יותר מבחני בית, אלא רק מבחנים בכיתה.
comment in response to
post
מצד אחד, הוא בטוח יציל אותך. מצד שני, באיזה מחיר?
comment in response to
post
בתור כפר סבאית האליימנט שלי הוא עם רעננה, ויש לי שנאה בלתי מוסברת להרצליה (עיר אפורה ומשעממת! לא כמונו, אנחנו קיבוץ קטן וירוק).
comment in response to
post
אני תמיד אומרת תודה לכל נותני השירות כולל נהגי אוטובוס, ופעם אחת היה נהג אוטובוס שנסע ממש פרוע והנסיעה הייתה ממש לא נעימה, אז כשירדתי מהאוטובוס בכוונה לא אמרתי לו תודה ואני מקווה שהוא שם לב והרגיש את זה!!1
comment in response to
post
אנשים: שיפנוזה היה אתאיסט.
שפינוזה: אני אלוהים. אתה אלוהים. הכסא הזה הוא אלוהים. מנורת הלילה? אלוהים.
comment in response to
post
זה מאד בוייב נשות הרוק הזועמות של הניינטיז - אלאניס מוריסט, אנוק וכאלה. לדעתי בשיניים קלים בלבד אלאניס הייתה יכולה לשיר חצי מהשירים של אוליביה.
comment in response to
post
אני ממש ממש ניסיתי לתת הזדמנות לבילי אייליש. לקחתי את זה כפרויקט, ישבתי והקשבתי לשירים שלה בלופ, ופשוט לא הצלחתי להתחבר. חוץ מבאד גיא כל השירים שלה בוייב עצובי מלחשש כזה, בא לך לעטוף אותה במעיל ולשלוח אותה לישון 8 שעות, כשהיא תתעורר הכל יראה טוב יותר.
comment in response to
post
שלא ייצא הרושם שאני לא מחבבת אותן, זה הכי הרבה שנהנתי מפופ מאז תחילת שנות האלפיים. ולפחות אף אחת מהן לא מלחששת כמו בילי אייליש.
comment in response to
post
אז אני אנסה לשבור את האנטי שלי ולהתחיל ממנו 🫡
comment in response to
post
צודקת, אחלה שיר, ודוגמא מושלמת לסגנון שלה: ניינטיז, צעקות ורגשות טינה עזים כלפי האקס.
comment in response to
post
לשירה מרגלית יש מכונת זמן, אחרת אין שום הסבר איך הקליפ של "אחותי כבר לא סובלת אותך" צולם בניינטיז.
comment in response to
post
צ'ארלי XCX - עוד לא הלכתי לשמוע, יש לי אנטי מובנה לאנשים ששמים אותיות מוזרות בשם שלהם.
comment in response to
post
אוליביה רודריגו: הגיעה היישר מהניינטיז כדי לצעוק עליי בשירים שלה, אבל לפחות מפגינה רגש אמיתי להבדיל מגברת קרפנטר, רק חבל שהרגש הזה הוא בדרך כלל טינה. שמיעה מומלצת: Vampire, Deja Vu, Happier
comment in response to
post
צ'אפל רואן - הכי ג'ן זי מעייפת והכי גברתי האייטיז כבר היו, תפסיקי לשמוע את "היי מיקי" בלופ כשאת כותבת שירים. אבל מה יש לה את השיר הכי טוב בפער (גוד לאק בייב) עם הנושא הכי מעניין. מתלבשת כמו דראג קווין. שמיעה מומלצת: Good Luck Babe, Hot To Go
comment in response to
post
סברינה קרפנטר: הכי חמודה בפער, אבל הכל - המילים, השירה, הכריאוגרפיה - משדרים חצי קריצה חצי אירוניה והתוצאה הסופית זה שמרגישים שהיא מותשת גם מאיתנו וגם מבן הזוג שלה. שמיעה מומלצת: Taste, Please Please Please, Espresso
comment in response to
post
אני מתה על זה שעברו 2500 שנים ועדיין הדבר הכי חם בעולם הקומדיה זה בדיחות אשכים.
comment in response to
post
מה הטעם להרשם לקורס בחוג לספרות ואז להתלונן שצריך לקרוא, כאילו, אין מצב שזה בא לך בהפתעה, השם של הקורס הוא "יצירות מופת בתרבות המערב", מה חשבת שאת עומדת לעשות עם היצירות האלה? גזרות נייר? אוריגמי?
comment in response to
post
היה די קל, כן.
comment in response to
post
נאלצתי לנחש מילה אחת
🟨🟨🟨🟨
🟪🟪🟪🟪
🟦🟦🟦🟩
🟦🟦🟦🟦
🟩🟩🟩🟩
comment in response to
post
שיהיה ברור שהייתי צריכה ללכת לגוגל, פעמיים, כדי לגלות איך כותבים טימותי שאלאמה.
comment in response to
post
ואין את טימותי שאלאמה, שזה תמיד יתרון.
comment in response to
post
כל הכתבה הזאת היא קריאה חובה ואפשר להוציא ממנה אולי מאה ציטוטים, אבל כנראה זה מה שישאר איתי:
"granting doctors immunity but not female patients."
comment in response to
post
אני חושבת שזה אולי לפחות תשוקה או נטיה טבעית לרצות להעביר ידע, ולא לכולם יש את זה, ולא כולם ממושמעים מספיק כדי להבין שאתה צריך להשתדל להיות טוב גם בחלקים בעבודה שלך שאין לך נטיה טבעית עבורם.
comment in response to
post
התיאוריה שלי זה שהבעיה היא לאו דווקא תגמול, אלא עניין.
למדתי באוניברסיטה ספרות ומדמ"ח, וראו שלמרצים בספרות יש תשוקה להעביר ידע, והרבה קורסים גם היו קרובים לנושא המחקר שלהם. לעומת זאת במרצים של מדמ"ח היה יותר מגוון, וחלק היו שחוקים ולא מסוגלים יותר ללמד בפעם המאה קורס יסוד שאין להם שום קשר רגשי אליו.
comment in response to
post
אני יכולה להבין אנשים שחושבים שזאת פארודיה לא טובה שהיא יותר מדי הדבר עצמו (סרט אקשן גרוע ומשוחק רע), אבל איך אפשר לפספס שזאת פארודיה? בקריאה רצינית של הסרט, מה מטרת הסצנות של Do you want to know more? מה, הבמאי סיים את הסרט הלגמרי רגיל שלו ואז החליט לשבץ אותן בשביל בניית עולם?
comment in response to
post
כמו כן עפתי, באופן לא אירוני ולא פארודי, על הסצנה שבה כולם, גברים ונשים, מתקלחים יחד ללא מחיצות, תוך כדי שיחה, באופן הכי טבעי ובלי שמץ של אירוטיקה, וקצת עצוב לי שכל מה שזוכרים מהסצנה הזאת זה "ציצים!"
comment in response to
post
הכי גרוע היה כשסיידי החליטה שבגלל סם היא חזרה לאקס המתעלל שלה (למרות שסם לא ידע שום דבר על מערכת היחסים שלהם) ובגלל זה הפסיקה להיות חברה שלו, בלי שום הסבר, בדיוק כשהוא היה צריך אותה הכי הרבה, אחרי הניתוח שלו.
היא פשוט דושית מהגיהנום, ולא הצלחתי להבין למה אני בכלל אמורה לרצות שהיא וסם יהיו חברים.
comment in response to
post
תודההה, סוף סוף מישהו שמבין אותי! זה היה ספר בלתי נסבל ומשום מה כולם עפו עליו.
אני לא מבינה את הקטע של החברים הכי טובים שלא מדברים על שום דבר משמעותי בחיים שלהם, אז מה בדיוק הופך אותם לחברים? לפתח משחק אני יכולה גם עם צ'אט ג'יפיטי.
comment in response to
post
אני הייתי סימפטית לריב שלהם בגיל 14. כשהוא חזר על עצמו 10 שנים אחר כך בלי סיבה אמיתית, כבר היה לי קשה.
comment in response to
post
והכי גרועה היא הגיבורה ראשית שהיא פשוט יצור בלתי נסבל שכל הזמן מאשים אחרים, לא מסוגל לקחת אחריות על החיים שלו ומצפה שיקראו את המחשבות שלה ואז מתעצבנת כשזה לא קורה.
מילולית לא הייתי רוצה להיות חברה של אף אחד מהם במציאות, ובאותה המידה לא היה בא לי לבלות איתם את שעות קריאת הספר.
comment in response to
post
אז ככה: כנראה הבעיה היא לא בספר, אלא בי, כי אני לא אוהבת ספרי דרמה והספר הזה מוכיח בדיוק למה. כל הספר סובב סביב דמויות שדופקות את עצמן ואז מתבכיינות על זה. הגיבורים הראשיים אמורים להיות חברים הכי טובים, אבל בפועל בקושי חברים לאורך רוב הספר וכל הזמן רבים על שטויות ואני לא מבינה למה אמור להיות לי אכפת
comment in response to
post
המאמר למבחן כבר 3 ימים יושב לי מודפס בבית עם עיפרון ומחק עליו ונועץ בי מבטים מאשימים, אבל אני לא אשבר ולא אכנע ולא אקרא ואסכם אותו ואז בטוח מישהו אחר יעשה את זה בשבילי.
comment in response to
post
תגיד כשתסיים, יש לי ראנט מוכן.